"זמן לארוז"

איריס ביטון

איריס ביטון

אשת חינוך זה למעלה מ- 30 שנה. הספר "זמן לארוז" הוא ספר הביכורים שלה.

שני ספרים נוספים נמצאים בתהליך הוצאה לאור.

נולדה ב-28 באוקטובר 1966, בבאר שבע כבת למשפחות אבוטבול ועבו ששורשיה נטועים בעיר צפת ונכבדיה. הוריה, שרה ורפאל ז"ל חוו את חוויות העלייה לארץ דרך מסלול המאבק למימוש והקמת בית בארץ ישראל בנוי על יסודות ערכי היהדות והמסורת לצד הציונות הלוחמת. אביה לחם במלחמות ישראל, כחייל גולני, שעלה לארץ במסגרת עליית הנוער וחי את שנותיו הראשונות כחייל בודד.

איריס ביטון שימשה כמורה בבאר שבע, לימים גם ניהלה בית ספר ייחודי למדעים אומנויות ובסיום תפקידה זה החלה בתפקיד מפקחת על בתי ספר יסודיים ממלכתיים במחוז דרום, כיום מפקחת על הפיתוח המקצועי וההדרכה במחוז דרום.

לאורך השנים, נהגה איריס לכתוב רבות לתלמידיה, למוריה ולחברים ובני משפחה. כתיבתה כללה גם שירים למבוגרים, שעדיין לא ראו אור.

כאמור, הספר זמן לארוז הוא יצירתה הראשונה, בבחינת התחלה שבעקבותיה ספרים נוספים לילדים ולמבוגרים בישראל יצאו לאור. הספר זמן לארוז תורגם גם לשפה הערבית. הספר כתוב בצורה קלה וידידותית שיש בה לקרב את הקוראים אל הדמויות בסיפור. אהבתה של איריס לכתיבה היא עניין שהפך לשגרת חיים, הכתיבה היא מקור להתפתחות, למשק כנפי הדמיון ובמיוחד מקום להירגע בו, לנשום ולפרוח, אך יותר מכך אהבתה של איריס לילדים קטנים. מכל התפקידים אותם מילאה לאורך השנים, המשמעותי והמעשיר ביותר בעיניה, היה זה שגרם לה להבין את התקווה המוחזקת בידי כל מי שפוגש ילדים, התקווה לעתיד וכדבריה: "לעולם אהיה אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לי להשפיע על חיי ילדים, במאמר סיפור, בשירת שיר, בחיוך, חיבוק ונשיקה, אסירת תודה על הזכות לקחת חלק בשינוי פני העתיד, בביסוס ההווה תוך שימור העבר".

על הספר ועל אוכלוסיית היעד

סיפור לילדים שמבוגרים אוהבים המתאים מבחינת תכניו לילדים בגילאי 10-5.

שם הספר מנוסח באופן המעורר את סקרנות הקוראים. עלילת הסיפור מתמקדת במערכת יחסים בין סבתא לנכדתה, לסבתא תחביב לארוז זמנים ונכדתה נחשפת לאירועים השזורים בין זמן עבר, הווה ועתיד. כל פרק מחבר ומתחבר לאירועים מזמנים שונים, זמנים הבוקעים מקופסאות שונות. שני הפרקים הראשונים מוקדשים להצגת הדמויות. בהמשך כל פרק הוא יחידת הרפתקה שמסתיימת ויוצרת מתח לקראת הפרק הבא, זמן תפור בזמן. לצד האירועים השונים השזורים בעלילה, מציג הסיפור את מערכת היחסים המיוחדת בין הסבתא לנכדתה ועל אף פער הגילאים ביניהן, איך הזמן ואירועיו מחבר ביניהן. הסופרת משתמשת בתיאורים, אנלוגיות ודימויים כדי לאפשר לקוראים הצעירים לחוש קשר רגשי ואמפטיה כלפי הנכדה, שחולפת על פני זמנים ואירועים שונים ברגשות המתחוללים בה יחד בערבוביה. לדוגמה: "ואני מחבקת את סבתא חזק ועל לחייה נושקת ומציעה לה לבקוע בקופסה איזה חור, קטן או גדול, העיקר שתחדור לתוכו קרן אור". הקורא מוצא עצמו בחוויה משותפת יחד עם הסבתא והנכדה בזמנים ואירועים שונים בחייו של אדם ובהתמודדות עם הזמנים המתחלפים והשפעתם.